התביעה הוגשה בעקבות כתב אישום שהוגש כנגד חברות הגז ומנהליהן לפיו בין השנים 1994-2003 התקיימו הסדרים כובלים בין חברות הגז לבין עצמן ובין חברות הגז לבין סוכנויות גז מקומיות.

עוד נטען, כי חברות הגז הסכימו ביניהן להימנע מתחרות על אספקת הגז ללקוחות קיימים וכן הסכימו לחלק ביניהן על פי מפתח מוסכם את הספקת הגז ללקוחות חדשים באופן שמנע או הפחית את התחרות והביא לעליית המחירים.

לאחר הגשת התביעה הוגשו כנגד אותן החברות כתבי אישום במסגרתם הואשמו בעבירות על חוק ההגבלים העסקיים. לאחר שהתקיים הליך פלילי הגיעו החברות להסדרי טיעון עם המדינה, במסגרתו בין היתר צומצמה התקופה נשוא כתב האישום לתקופה שתחילתה בשנת 1994 וסיומה בשנת 1996.

בעקבות הסדר זה הגיעו גם הצדדים בתביעה היצוגית לפשרה והגישו אותה לאישור בית המשפט. הסכם הפשרה מתייחס רק ללקוחות חדשים בתקופה שבין 1.1.1994 ועד ליום 31.12.1997.

במסגרת הסכם הפשרה התחייבה כל אחת מחברות הגז לאפשר לכל צרכן הנמנה על חברי הקבוצה ושיפנה אליה לקבל ללא תמורה וללא תנאי מתקן בטיחותי להתקנה עצמית לגילוי דליפות גז או שובר המקנה הנחה בסך 200 ₪ מהתשלום עבור רכישת מוצר אחר מתוך רשימת מוצרים. מדובר בהטבה בשיעור של מיליוני שקלים.

בית המשפט מינה בודק לבחינת הסכם הפשרה.
לאחר שהבודק יגיש את חוות דעתו, יוכל בית המשפט ליתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה.

Likes(0)Dislikes(0)