גמליאל – משרד התחבורה

בבקשה נטען, כי הבנק חייב ביתר את הלקוחות שנטלו הלוואות מט”ח על בסיס ריבית “ליבור”. חיוב היתר נעשה מאחר והבנק עיגל כלפי מעלה את שער הליבור ל- 1/8 האחוז הקרובה מבלי ליידע את הלקוחות על כך. כתוצאה מכך החזיר הבנק לאותם לקוחות סך של כ- 13.5 מליון ₪.

הבקשה הוגשה בשם סוחרי רכב אשר רכשו כלי רכב לצורך מסחר, הפקידו את רישיונם במשרד הרישוי לתקופה העולה על חודש ימים, אך לא זכו להחזר יחסי של אגרת הרישוי השנתית בעבור התקופה הפטורה, כקבוע בתקנות התעבורה.

התביעה הוגשה בעקבות כתב אישום שהוגש כנגד חברות הגז ומנהליהן לפיו בין השנים 1994-2003 התקיימו הסדרים כובלים בין חברות הגז לבין עצמן ובין חברות הגז לבין סוכנויות גז מקומיות.

התביעה היצוגית נגד הבנקים בענין העמלות הסתיימה בפשרה שבה השיבו חמשת הבנקים הגדולים 35 מליון ש”ח לחשבונות הלקוחות הזכאים. מתוך שכר הטרחה שנפסק לנו בגין פשרה זו תרמנו 250,000 ש”ח לאגודה למלחמה בסרטן.

התביעה הוגשה בעקבות חקירה שניהל הממונה על הגבלים עסקיים נגד הבנקים בחשד לתיאום מחירי העמלות הבנקאיות השונות. בתביעה נטען כי התנהלות זו של הבנקים מהווה הפרה של מספר הוראות חוק ובעיקר של חוק ההגבלים העסקיים וחוק הגנת הצרכן.

בתביעה נטען, כי קופת חולים מכבי גבתה מהתובעת דמי השתתפות עצמית בסכומים גבוהים יותר מהקבוע בחוק, בגין רכישת תרופות בבתי המרקחת של מכבי. כתוצאה מהסכם הפשרה שילמה מכבי לחברי הקבוצה (וכן סכום נוסף שנתרם על ידה לקרן לרכישת תרופות למחלות קשות שאינן בסל התרופות) סך כולל של כ- 6.4 מליון ₪.

חופי הרחצה בישראל שייכים לציבור והגישה אליהם אמורה להיות חופשית ובחינם (למעט חופים מסויימים בהם הותר לקחת תשלום). בחוף פולג בנתניה הוצב מחסום במרחק גדול מהחוף כך שמי שרצה להגיע לחוף ברכב היה מחויב להשתמש בחניון בתשלום. בתביעה נטען שבאופן הזה העיריה בעצם כופה על באי החוף לשלם עבור החניה באין אלטרנטיבה סבירה אחרת. התביעה הסתיימה בפשרה לפיה העיריה הסכימה להכשיר חניה אלטרנטיבית קרובה לים – ובחינם.

בית המשפט המחוזי אישר תביעה כיצוגית נגד חברה שעסקה במכרזי קניות באינטרנט. התביעה נוהלה כיצוגית וניתן פסק דין המקבל את התביעה וקובע כי יש להשיב לכל המשתתפים את דמי ההשתתפות ששילמו בסך של מליוני ש”ח.